גלוריה

גלוריה של יעל שילר או מתי הקסם קורה שוב? מנהלות וצוות אמנותי שלום רב, שמי אורן פייט, במקצועי מעצב גרפי וצלם, יוצר עם רקדניות ורקדנים מלהקות מחול בארץ ובעולם. אני חלק ממעגל יוצרים, רקדנים, צלמים ואנשי תנועה, חיים ונושמים מחול, מגיעים לפרמיירות והופעות בסוזן דלל ומשתדלים להרחיב את מעגל האנשים ששותפים לאהבה הזו בארץ ובעולם עם עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. הקיבוצית, קולבן, קמע, אבשלום פולק, ורטיגו, פרסקו, הרמת מסך (גיסי הוא הרקדן והכוריאוגרף דור ממליה) ועוד רבות וטובות, שלוש מהן רק בחודש האחרון (והרביעית בתחילת יוני). ואתמול גלוריה של יעל שילר. וואו. קסם, טירוף, בחירה בפינצטה של אנסמבל רקדנים שהיו מוכנים ללכת איתה עד הקצה ואז לקפוץ - הכי רחוק וגבוה שאפשר. חלקם חברים קרובים, את רובם ראינו בהופעות אחרות, ואת כל אחת ואחד גילינו מחדש, מסמנים אחד לשני בעיניים רגעים, סולואים, דואטים וקבוצתיים, מהיפים והמיוחדים שראינו. הכוריאוגרפיה, המוזיקה, התאורה, האפקטים, הרקע, התלבושות, מתח שנשמר עד רגעי השיא, כשבטוחים שהשיא הגיע ואז מגלים שאנחנו עוד על הקרקע לפני הטיסה. לא הכרנו את יעל, חיכינו ל"כוריאוגרפית" שתעלה על הבמה בסוף המופע והסתבר שהיא כבר הייתה שם, רוקדת את עצמה. מול קהל שנעמד על הרגליים להדרן ולאחר מכן נשאר לדבר איתה כמעט שעה בלובי של המרכז, מרוגש, נלהב ובעיקר שואל "מתי התאריכים הבאים?" בציפיה להזמין את כל מי שפספס את הקסם הזה. רק כדי להתאכזב ולהבין שייתכן שראינו משהו חד פעמי? אם ישנה דרך להשפיע על החלטות עתידיות על שיבוצי מופעים, או מבחינה כלכלית לנסות ולהבטיח רכישה מוקדמת של כרטיסים - מגיע לה ומגיע לנו שהדבר המדהים הזה יהיה חלק מהעונות הבאות בבית, בסוזן, בתל אביב. בברכה, אורן פייט, רן מונטה ועוד לא מעט אנשים מהקהל שניגשו אלינו כשהצענו לכתוב לכן, בשמנו ובשם יעל, החברות והחברים שהיו על הבמה, בקהל אתמול ובתקווה גם אלה שיהיו בעתיד