הפסיכולוגיה של הספורט והביצוע

אנשים מגדירים אותי כמי שמגשימה את חלומותיה. אני בתוכי מגדירה את עצמי כמי שיודעת להקשיב לרחשי ליבה, להציב לעצמה יעדים ולעבוד קשה מאוד כדי להשיגם. אז מה בעצם ההבדל בין חלום ליעד? ולמה כל כך הרבה אנשים חיים עם תחושה של החמצה, ויתור, פשרה ולא מנסים להתמודד עם החתירה להשגת יעד נכסף?

חלק גדול מהבעיה נובע מזה שהויתור אינו מודע. אנשים לא מודעים לכך שהם ויתרו על יעדים נכספים, אבל מועקה כרונית ותופעות אחרות, נפשיות ופיזיות, מתבררות בטיפול נפשי כסימפטומים אפשריים לכך. 

אחת הסיבות לויתור נובעת מחשיבה מקובעת המגדירה יעד כחלום. בעוד שאנו לוקים בהיעדר יכולת לשלוט בהשתלשלותו של חלום באופן רצוני, גורלו של היעד הנכסף הינו דווקא בר שליטה, שינוי והשפעה מצידנו ובכך גדולתו. או שמא גדולתנו. 

חשיבותה של הגשמה עצמית לאיכות חייו של האדם הוזכרה בספרות הפסיכולוגיה כבר במאה ה 19 כאשר הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית הדגישה את האדם כסובייקט ואת חיפושו אחר בניית חיים אותנטיים, נתינת משמעות אישית לחייו והיכולת לשלוט בגורלו.  

גם העיקרון המרכזי העומד בבסיס הפסיכולוגיה ההומניסטית, הוא האמונה כי הגשמה עצמית הנה גורם מרכזי בעיצוב והנעת האישיות: האדם מגיע אל העולם עם צרכים ונטיות מולדות. הצורך המרכזי לפי גישה זו הנו הצורך במימוש הפוטנציאל העצמי, גדילה אישית והתמודדות עם אתגרים.

אז מה בעצם הבעיה?

הרבה אנשים חיים במצב בו קיימת חוסר בהירות לגבי היעדים שלהם וגם אם היעדים בהירים להם, הם אינם מאמינים שיוכלו להשיגם וקיימת דחיינות כרונית. אתגרים קיומיים אחרים, מהותיים, כמו מצב כלכלי או בריאותי, בעיות משפחתיות, קושי למצוא זוגיות וכו’ דוחקים את היעדים הנכספים שלהם אחורה בסדר העדיפויות. וככה הזמן עובר, אתגר מתחלף באחר, ולמי יש זמן ופנאי רגשי לחלום על יעדים, לדמיין דמיונות, לקטוף כוכבים. וברקע תמיד קיימות אמירות נסתרות מן העבר, מסרים עליהם גדלנו במשפחה הגרעינית או בחברה, אמונות, איסורים למיניהם, חסמים, ביקורות סמויות ששמענו, דברים שנחשבו יותר או פחות כבעלי ערך בעיני הסביבה שלנו, ואנחנו הרחנו, שמענו והפנמנו כל כך עמוק, עד כדי התעלמות מוחלטת מן העובדה שהם בעצם לא שלנו. קרוב לוודאי, שמסרים, אמונות, תפיסות אלו עברו אלינו בירושה וכבר שנים מלווים את ההחלטות, הבחירות וההימנעויות שלנו. 

סיבה נוספת מהותית ונפוצה היא החשש מכישלון. אנשים מפחדים להתעמת עם היעדים הנכספים שלהם מהפחד שהם עלולים להיכשל להשיגם, בשל כך הם מונעים מעצמם לפעול לקידומם. אבל האמת היא שכנראה שאם אף פעם לא נכשלת, אף פעם לא ניסית משהו חדש. כישלון והצלחה שזורים זה בזה. כישלון יכול לגרום לנו להטיל ספק בכל דבר, אפילו במי שאנחנו. עם זאת, הכישלון אמנם כואב אך הכרחי. הכישלונות שלנו מחכים לנו על המסלול להגשמת מטרותינו, ושם מתרחשות הלמידות הכי גדולות בדרך אל ההצלחה. 

בסיפורי החיים של מפורסמים רבים שלובים כישלונות גדולים ורבים. הם נכשלו שוב ושוב ושוב אבל המשותף לכולם זו העובדה, שהם לא ויתרו וידעו לקום על הרגליים, גם אם לרגע הטילו ספק במה שרצו לעשות. וולט דיסני, סטיבן ספילברג, ג’רי סיינפלד, הריסון פורד, וינסטון צ’רצ’יל, ליידי גאגא, להקת החיפושיות, ג’יי קיי רולינג, סטיב ג’ובס, ליונל מסי, מייקל ג’ורדן, אלברט איינשטיין ועוד רבים, לא ויתרו, למרות שאחרים ויתרו עליהם, הם המשיכו לנסות להשיג את יעדם הנכסף ולהתקדם לעבר המטרה שלהם. וזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להצליח.

גדלתי בעיר גבעתיים. כשהייתי בת 11, התחלתי לרקוד בלט. כעבור שנה, נהרג אחי בצבא, הבית התפרק לרסיסים ואני הפסקתי לרקוד. במשך שנים חייתי את ההחמצה, ישבתי בקהל וגרד פנימי ליווה אותי ואת מחיאות הכפיים לעומדים על הבמה. ביני לבין הריקוד לבין הבמה, היתה תקרת זכוכית. התקרה היתה מורכבת מכל כך הרבה אמונות ואיסורים, צווים חברתיים ומשפחתיים, וקושי יומיומי שלא השאיר מקום לספק. עליך לוותר. לשכוח. להשלים. להרדים, להירדם, לא להסתכל לאחור, מה שהיה היה, פשוט לוותר ולהמשיך הלאה. 

עד שיום אחד… יותר נכון זה תהליך שנמשך כמעט שנה, בה הייתי מתעוררת בלילות עם בור בלב וגוף שיודע מה יכול למלאו. ואז התחיל דיאלוג, בין הגוף לנפש. הנפש רוצה אבל הגוף לא יודע איך, הגוף רוצה ללמוד אבל הנפש לא מאפשרת לו, מן תחושה של אילמות כשיש כל כך הרבה מה להגיד וצי שלם של שכירי חרב, חלקם בראשי וחלקם עמדו מולי במציאות, שהסבירו במילים יפות, או אפילו רק במבטים, את כל מה שהלב שלי אמר לעצמו יום יום. אין לך סיכוי. מאוחר מדי. את כל כך טובה בכל דבר אחר שאת עושה אז את זה שחררי, איך את בכלל מעיזה, מה כבר יש לך להציע, את כבר אחרי צבא, עברת את הגיל המתאים, את לא מסוגלת, עכשיו את אמא, מניקה, מחתלת, פסיכולוגיה במשרה מלאה, זה נחמד. אבל את כנראה במשבר. קחי כדור, תרדימי את התשוקות, תאהבי פחות, לכי לשון, והתעוררי אחרת. יותר שלווה ומקבלת. 

כמה פעמים עצרתם ושאלתם את עצמכם, מה אני באמת באמת רוצה? מה באמת באמת עושה לי טוב? ככה נקי. נקי מכל ביקורת פוסלת או זלזול בשאלה. כמה פעמים בחייכם עצרתם להשתוקק? לשאוף בגדול?

כל כמה זמן אתם עוצרים ושואלים את עצמכם מה היעד הבא שלכם? לאן עוד אני יכול להתפתח. איזו תשוקה אני רוצה לממש? האם מה שהיה נכון לתקופה אחת נכון גם לתקופה אחרת או שצריך לשאול מחדש ולחפש מחדש מהן התשוקות הנכחיות שלי, מה עוד לא מימשתי, מה מרתק אותי? מסקרן אותי? מושך אותי? מה אני נהנה/ת לעשות? נהנה/ת עד כדי כך שכשאני עושה את זה הזמן הופך להיות נטול הגדרה ואני חווה תחושה של flow וחופש להשתחרר ממגבלות הדימוי העצמי ולהמריא לעבר ההגדרה שלי את עצמי.  כל אחד רוצה לשפר משהו בחיים שלו ואף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. 

“אנשים עם מטרות שכתובות בצורה מדויקת ובהירה, תוך זמן קצר ישיגו הרבה יותר ממה שאנשים בלי מטרות מסוגלים אפילו לדמיין”   בריאן טרייסי

כפסיכולוגית ספורט, הצבת יעדים אצל ספורטאים חשובה ביותר והופכת את שגרת האימונים יעילה ואפקטיבית יותר ובטווח הרחוק, משפרת ביצועים. לא מדובר על הצבת יעדים רק בעתות של שגרה אלא גם בזמן משבר, כמו למשל לאחר החזרה מפציעת ספורט. 

כאמור, הצבת יעדים יעילה וחשובה אבל פעמים רבות אנחנו נתקעים, לא מפני שלא הצבנו יעדים באופן נכון, אלא מכיוון שיש לנו רגשות אחרים שחוסמים את הצלחתנו. ופעמים רבות כדי להסיר מחסומים אלו נעזרים בשירותיו של פסיכולוג או איש מקצוע אחר שיכול לעזור לנו להפוך את המחסומים למשאב חיוני להתפתחות שלנו. 

אם אנחנו לא מאמינים בעצמנו, אנחנו זקוקים לפחות לבן אדם אחד שיאמין בנו וביכולת שלנו להשיג את היעד. לי היו כמה כאלו סביבי, ובכך הייתי ברת מזל.

בשיחות הטיפוליות עולים נושאים כגון,  מיומנויות התמודדות עם אתגרים, היסטוריה אישית ומשפחתית, מסרים שהופנמו, קבלת החלטות, הצבת יעדים, זיהוי הדיבור הפנימי, היבטים אישיותיים, לחץ וחרדה, תחרותיות, מוטיבציה פנימית וחיצונית, יכולות מנטליות, חוסן מנטאלי, התמודדות עם קשיים אחרים בסביבת החיים הקרובה, קשיים תקציביים, דימוי עצמי, יחסי אנוש, מיקוד קשב וריכוז במשימה, שינויים ותקופות מעבר בקריירה, שחיקה, פציעות ושיקום. ועוד. 

יכולות התמודדות

יכולות התמודדות מתפתחות באופן טבעי במהלך החיים, אבל ישנם אנשים שזקוקים לעזרה מקצועית לפיתוח יכולות התמודדות. יכולות כאלו נבנות מתוך התנסות עם אתגרים שונים במהלך החיים. כאלו שהאדם בחר בהם וכאלו שהחיים זימנו לו. אם אדם באופן מודע, או שלא במודע, נמנע מלהעמיד את עצמו באתגרים מתוך חוסר אמונה בעצמו, הוא לא יפתח את אותן יכולות התמודדות ולא יתנסה ביתרונות לטווח ארוך שיש לחוויית כישלון. הרבה פעמים חרדה מתלווה להתמודדות עם אתגר או היא זו שמונעת את ההתמודדות איתו. טכניקות משפרות התמודדות כגון ויסות רגשי ופיזיולוגי, הדמיה, רלקסציה, דיבור פנימי חיובי, מאפשרות לאדם להתמודד מצד אחד עם החרדה ומצד שני להתגבר ולפעול לכיוון היעד.

מוטיבציה

מוטיבציה הינה תהליך פסיכולוגי המשפיע על הנכונות של האדם להשקיע מאמץ ולהיות מסור למשימות שעליו לעשות על מנת להגיע אל היעד. מחקר רב מראה כי יחד עם אמונה-עצמית, זהו הגורם הכי חזק שמנבא הצלחה של ספורטאים הישגיים, אפילו יותר מנתונים גנטיים וכישורים פיזיים וטכניים. 

ביטחון עצמי, אמונה עצמית 

הינן אמונות, תחושות ומחשבות שהאדם מפתח לגבי היכולת שלו להתמודד עם אתגרים מכל סוג שהוא. ספורטאים תחרותיים, לדוגמה, נדרשים לפתח אמונה מלאה ביכולת שלהם להצליח על מנת להתמודד עם הדרישות הגופניות והפסיכולוגיות של תחרות ולא להשתנק תחת לחץ. מחקרים על אלופים אולימפיים מראים שיחד עם מוטיבציה, זהו גורם מרכזי בהצלחתם של האלופים להשיג את המטרות שלהם. 

אתגרים בכל גיל מזמנים התמודדות אחרת. ספורטאים בגיל ההתבגרות מתמודדים גם עם סוגיות מורכבות הקשורות לגיל כמו דימוי עצמי, דימוי גוף, שינויים הורמונליים, לחץ וחרדה, השפעות של הרשתות החברתיות וסוגיות משפחתיות. אתגרי הספורט התחרותי בגיל זה עשויים לסייע אך הדימוי העצמי אינו יציב וקיימת רגישות בגיל הזה לביקורת וקושי להכיל חוויית כישלון. מאוחר יותר בחיים מתפתחת הבנה בוגרת בנוגע לתרומתו של הכישלון להצלחה.

תרומתה של פסיכולוגיית הספורט להתמודדות עם אתגרים באופן כללי ולא רק אתגרי ספורט טמונה בעובדה הפשוטה שהחיים שלנו מלאי אתגרים. וכל עוד אנחנו חיים ושואפים ומשתדלים למצות את התשוקות שלנו, כמעט תמיד נתקל בחומות אותן נצטרך לעבור. 

אינני נוהגת להשתמש במונחים סגורים ומקבעים ואינני שייכת לזרם מטפלים מסוים. במהותי, אני רב גונית. בלימודיי הפנמתי מאד את הגישה הפוסט מודרניסטית אותה אני מיישמת בחיי כאדם, כפסיכולוגית וגם כרקדנית וכיוצרת סביב האמונה כי אין אמת אחת. יש אנשים שבאופיים בוחרים תמיד את הדרך המקובלת, ויש את אלו שיבחרו בערך המוסף שבבחירת הדרך המיוחדת, לא השגורה והמוכרת אלא זו המאתגרת לפתוח את הלב ואת הראש מתוך נכונות לשמוע ולראות כל הזמן דברים חדשים ולהאמין, כי אין דרך אחת. אין דרך אחת להיות גבר או אישה, להיות משפחה, להיות תלמיד, ספורטאי, רקדן או מאמן, אין דרך אחת ללמוד ואין דרך אחת נכונה להתקדם בחיים. יש להמשיך ולחפש, בין כוכבי הלכת את הכוכב הנכון עבורי בו מתקיימים מרכיב האושר וההצלחה שלי. 

“אני אף פעם לא מפסיד, או שאני מנצח או שאני לומד”  נלסון מנדלה

ככוריאוגרפית וכרקדנית העמדתי עד כה שתי יצירות מחול גדולות. הראשונה, LILY, עלתה על במת סוזן דלל בת”א ב- 2017. השנייה, GLORIA, עלתה על במת סוזן דלל ב 2021-2023. למרות שהדבר לא ניכר לעין, כפרפורמרית, שמציבה לעצמה אתגרים גדולים מאד, נאלצתי להתמודד עם חרדת במה, דיבור פנימי שלילי ועוררות פיזיולוגית מוגברת בזמן ביצוע. עבודה על מרכיבים שונים מתחום פסיכולוגיית הספורט סייעה לי להתפתח כרקדנית ולהוביל את המופע החדש עם כריזמה אישית ומקצועית וללא מורא.

עוד יעד הושג והלב התרחב עוד קצת.
בקשתי מליבי להשאיר אצלו מקום למימוש יעדים נכספים נוספים. 

אל תוותרו על שלכם. 

באהבה,
יעל שילר